מה הוא סופיות?

סופיות היא דיסציפלינה ושיטה של חינוך שמהקל את המסע להכרה עצמית. מסע שעוזר לכל איש לגלה את המציאות היציבה שלו ובסופו של דבר את מציאות הדת. הזראת סאלהדדין עלי נאדר אנגה המורה מקתאב תאריגאת אובייסי שאהמאגסודי מלמד ," כל אינדיבידואל הוא הארכיטקט של הסביבה שלה או שלו. " אנחנו נותנים או שוברים גבולים, ומחליטים את המרחק לאן אנחנו רוצים לנסוע בדרך הכרה עצמית כדי לגלה את מציאות הדת על ידי גילוי סיפורינו. הכרה של האישות האמיתי שלנו נותן לנו את הרשות לשחרר את עצמינו מכל הגבולים והקשרים, ולנסות את החירות, את השלום, ואת השלווה בכל ימי חיינו.

אחד מהעקרונות החשובים ביותר בסופיות הוא שמה שקיים הוא המניפסט של ידע מוחלט שכולל הכל והוא לא מוגבל למקום ולזמן. לכן, מקום הקרוב ביותר כדי להשיג את הידע הוא תוחינו. מה שכתוב לגבי ההיסטוריה ועקרונות הסופיות מייצג רק את החלק החיצוני שלו. מציאותו נימצא בלימודי הארף ( מורה רוחני ). הוא מלמד את מחפשי האמת לנסות את מציאות זו כך שהם יהיו יציבים ויכירו את השלב הגבוה ביותר של הקיום.

לפני יותר מ1400 שנה, הנביא של איסלאם אמר : " הוא שמכיר את האישות האמתי שלו היכיר את אלוהים." באיסלאם, האישות האמיתי, או " אני " הוא כאלוהים. זו הסיבה שאיסלאם מכריז את אחדות הקיום – לא ילאהא – יללא – אללאה – או, " לא קיים אלוהים אך אלוהים " זה הכבוד האנושי האמיתי שניתן לאנשים – שלא קיים פירוד בין כל איש ואלוהים. כך כתוב בקוראן הקדוש ( 50 : 16 )," כי קרובים אנו אליו יותר מווריד הצוואר ".

כניעה לידע

הנביא מוחמד ( שלום אליו ) נתן דירקטיבות למען אך להכיר את אישותינו. כדי להשיג את שלב זה, כניעה היא הדרך. דרך כניעה לידע פעולי כל אחד הם בוססים על ידע וחכמה ולא על בורות, אמונה תפלה או אמונה עוורת. לצערינו, הרבה אנשים חושבים שכניעה היא להיות כעבד למישהוא. זה לא האמת וכך אמונה תפלה. לכן, אין להם ערך מפני שאלוהים נתן כבוד לבין האדם.

מתי שאנחנו משוויים את מבנה מערכת השמש עם המבנה וארגון מערכת האטומי, אנחנו רואים שכלם כנועים לידע פנימי וחוקי הקיום שולטים עליהם. כך, גם בין האנוש הוא. הוא יכול להכיר את ה "אני ", מקור הידע הפנימי. זה שלב של חירות ואהבה מוחלטת שהמורים סופיים כתבו בכיבות שלהם. המילים של עמיר – על מו'מנין, אור המדריך של האנוש, מאשר את המטרה האמיתית והקדושה:

איסלאם הוא כניעה,
וכניעה היא יציבות ונאמנות
במציאות האמתית של הקיום.

כניעה היא כח חיים של איסלאם למען האבולוציה והמהפחה הדינמיות שקרה על ידי לב בעל אמונה, המקום שכל גבולי פירוד ודואליות לא קימים יותר.

בכנות זו, האיש בעל אמונה מאשר את אחדות האלוהים. אדות השבועה הוא לא רק דרך מילים אך גוף, שכל, לב וכל גופו של בעל אמונה צריכים להדהר את נוכחות האל היחידי.

שיטה זו של טהור דרך הגשה לאל ואניהילציה באלהים נקרא מאריפה, פרושו הוא הכרות וקוגניציה. כדי להיות מדויקים, המילה הנכונה ביותר של סופיות היא אירפאן, שבא מהמילה מא'ריפה ( הכרה ) מתיחס לשלב שבו הכל ידוע לגבי החקירה. בקונטקסט זה קשור להכרה של האישות והאלוהים. היחיד שמלמד את שיטת ההכרה זו מוקר כארף, או הוא שהשיג את המצב היותר מרומם ביותר בקיום,דרך אניהילציה ותמידיות באלהים

בספריו " מציאות הדת" הזראת סאלאהדדין עלי נאדר אנג'ה, המורה של כך מתאר :

סופיות הוא מציאות הדת. עם הסבר זה אני מתכוון שלכל אחד צריך להיות ניסוי האל באישות הפנימי שלו, להכיר את הידע האולטימטיבי, וכניעה לאל, ולאהוב אותו עם כל השכל וכל הנשמה. זה אמת הדת איך שאני מכיר אותו.

I. Molana Salaheddin Ali Nader Angha, Sufism and Knowledge (Washington D.C.: M.T.O. Shahmaghsoudi Publications, 1996), 20-21. 2. Molana Salaheddin Ali Nader Angha, Theory “I”: The Inner Dimension of Leadership (Riverside, CA: M.T.O. Shahmaghsoudi Publications, 2002), 166.